פסק-דין בתיק תא"מ 635-09

לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעת 2 להוסיף ולשלם לידיה את שווי רכישתו של מטבח.

בכתב התביעה טענה התובעת כי ביום 16.11.2008 נחתם בין התובעת לבין הנתבעים, הסכם לייצור ואספקת מטבח בעלות כוללת של 42,000 ש"ח. במסגרת אותה התקשרות ניתנה בידי התובעת המחאה על סך של 5,000 ש"ח.

הוסיפה התובעת וטענה, כי ביום המחרת חולל השיק בהעדר כיסוי ובעקבות פנייה של מנהל התובעת לנתבע 1 הובטח לאחרון, כי ההמחאה תיפרע.

פניות נוספות לנתבע 1 לא הביאו לפירעון ההמחאה, וביום 25.11.2008 התקיימה שיחה בין מנהל התובעת לבין הנתבעת 2, במסגרתה הבטיחה הנתבעת 2, כי התשלום יבוצע, אך התמורה לא שולמה.

בהמשך התקיימו שיחות נוספות בהן חזרה הנתבעת 2 והבטיחה פירעון התמורה.

הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה וניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה.

הנתבעת 2 טענה במסגרת כתב הגנתה, כי אינה צד להתקשרות שבין התובעת לבין הנתבע 1, אלא שהנתבע 1 הונה גם אותה, על דרך של הצגת מצגי שווא שונים, וכי כל חלקה של הנתבעת 2 באירועים נשוא התביעה התמצה בסיוע לנתבע בבחירת המטבח ועיצובו.

לשיטת הנתבעת 2, העובדות דלעיל היו ידועות היטב למנהל התובעת, אשר אף הבטיח כי יסייע בידה במתן מידע ביחס לנתבע 1, והבהיר מפורשות כי לא תועלה כנגד הנתבעת 2, כל טענה או דרישה כספית.

הוסיפה הנתבעת וטענה כי לכל היותר עסקינן בהסכם של הנתבע 1 לטובת צד שלישי, שאין בו כדי הקמת חבות כלפי הנתבעת 1.

כתב ההגנה אף כלל טענות מפורשות ומפורטות של הנתבעת 2 באשר להעדר קיומו של נזק, כמו גם ביחס לשיעורו.

יצוין, כי הנתבעת 2 לא הגישה בתחילה כתב הגנה ואף כנגדה ניתן פסק דין בהעדר. בהמשך, הוגשה בקשה לביטול פסק הדין, ומשבוטל פסק הדין, הוגש כתב הגנה מפורט, כמתואר לעיל.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים בפני, ונתתי דעתי לתצהירים, כמו גם לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. טעמיי להלן.

עיון במסמכי הזמנת המטבח ובמפרט העבודה מלמד כי הגם ששמה הפרטי של הנתבעת 2 מופיע בחלק העליון של ההזמנה, הרי שהאדם היחיד החתום עליהם, הוא הנתבע 1.

עצם נוכחותה של הנתבעת 2 במקום, כמו גם עצם העובדה כי הוסף שמה של הנתבעת 2 על גבי ההזמנה, אין בה די על מנת להקים חיוב של הנתבעת 2 מכוח אותו מסמך.

טענו עדי התביעה, כי קיימות "מקובלות" בשוק המטבחים על פיהן, ההזמנה נחתמת על ידי אחד מבני הזוג ודי בכך על מנת לחייב את שניהם.

אין לבית המשפט ידיעה שיפוטית ביחס ל"מקובלות" אלו, וטענה זו לא הוכחה.

התייחסותי לטופס ההזמנה, למפרט ולתנאים הכלליים אשר צורפו לתצהירו של מנהל התובעת, היותה זהה לו דובר בכל חוזה אחר.

חיובו של אדם מכוח הסכמה חוזית, מחייב את אישורו המפורש, הן בהיבט המסוימות והן בהיבט גמירות הדעת.

אני מודעת לכך שהנתבעת 2 נכחה בעת עריכת טופס ההזמנה , וכי שמה הוסף לראשית אותו טופס. כן אני מודעת לכך, וכפי שיפורט להלן, כי הנתבעת 2 הייתה מעורבת מאוד בהליך בחירת המטבח ועיצובו. עם זאת, מקום בו  נערך הסכם בכתב, הרי שככל שביקשה התובעת כי החיובים במסגרתו יחולו גם ביחס לנתבעת 2, היה עליה לוודא כי גם חתימתה של נתבעת זו תתנוסס על גבי אותו הסכם.